מה נכון לקשר בין הממשל למגזר החברתי בארץ? - מכון מעברים
383
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-383,single-format-standard,bridge-core-2.8.2,unknown,wp-accessibility-helper,accessibility-contrast_mode_on,wah_fstype_rem,accessibility-underline-setup,accessibility-location-right,qode-page-transition-enabled,ajax_fade,page_not_loaded,,hide_top_bar_on_mobile_header,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-26.6,qode-theme-bridge,qode_advanced_footer_responsive_1000,qode_header_in_grid,wpb-js-composer js-comp-ver-6.6.0,vc_responsive
מה נכון לקשר ממשל ומגזר חברתי

מה נכון לקשר בין הממשל למגזר החברתי בארץ?

לפני כחודש בכנס שיתופים בחר שר האוצר, משה כחלון, לתאר את תפיסתו בנוגע לקשר בין ממשל למגזר החברתי בישראל ע"י דוגמא פשוטה:

" אם יש בישוב אחד, נניח פה, איזושהי בעיה עם נוער בסיכון, אז תעשו* פרויקט, ואם תצליחו תבואו אלינו ואנחנו כממשלה, מה שאנחנו יכולים לעשות זה לשכפל אותו".

כמו כן, הוא הוסיף שעליכם (המגזר החברתי) להיות חלוצים, ואנחנו הממשלה לא יכולים לעשות הרבה.

חשבתי על כל מילה שנאמרה וליבי התכווץ בתחושת החמצה.

בחרתי לכתוב לשר על מחשבותיי לגבי תפיסה זו בנוגע לקשר בין החברה לממשל. אני מאמינה שניתן לבנות קשר ויחסים הרבה יותר משמעותיים שיתרמו לקידומה של המדינה, החברה, אזרחיה ותושביה. אעדכן כמובן כשאקבל תשובה מהשר.

בינתיים חשוב לי לשתף בתפיסתי ולשמוע דעתכם.

הדוגמא של השר מחדדת את הצורך בהבנה של שלושה מרכיבים קריטיים בביסוס הקשר בין ממשל למגזר החברתי וההפך:

  • המציאות החברתית בישראל
  • פועלו של המגזר החברתי בישראל
  • הדרך לקשר בין הממשל למגזר החברתי.

ראשית, המציאות החברתית בישראל אינה בעיה נקודתית של ישוב כזה או אחר. ולצערנו אינה נפתרת על ידי פרויקט כזה או אחר.

למשל, השר בחר בנושא נוער בסיכון. אזי בעיות הנוער בסיכון אינן נקודתיות בישוב זה או אחר שפרויקט מקרי מוצלח יכול לפתור אותן. כמות והיקף הנוער בסיכון בארץ גדל מאד בעשור האחרון. מי שהיה נער בסיכון בקצה הרצף לפני 5 שנים, היום כבר נחשב בתוך הרצף ולא על הקצה, כיוון שלצערנו הקצה התרחק והמצבים הפכו קשים ומורכבים בהרבה. האם מתוך פעילות נקודתית או שכפול של פרויקט כזה או אחר תבוא הישועה בתחום? האם השר מודע לכך שקיימים כבר עשרות אם לא יותר פרויקטים מצוינים ומוצלחים ברמה ארצית שפועלים בתחום? האם בכך נגמר תפקידו של הממשל? וכך כמובן במגוון עשיר ורחב של תחומים חברתיים מורכבים שהמגזר החברתי מתמודד אתו והחברה כולה.

החברה הישראלית נמצאת כיום במשבר אמון גדול בינה לבין הממשל, בינה לבין חלקים שונים ,סקטורים וקהילות שונות בתוכה, בינה לבין המגזר העסקי, בעלי ההון וערוצי התקשורת ועוד ועוד – האם פרויקט נקודתי שישוכפל בארץ יכול להחזיר לה את האמון?

המציאות החברתית במדינת ישראל היא מורכבת יותר וכולנו שותפים לה ואחראים עליה ללא קשר לשיוך מגזרי כזה או אחר. היא אינה נחלת מגזר חברתי או חברה אזרחית. היא אינה שייכת לשירותים החברתיים של עיר זו או אחרת או למשרד הרווחה/ הבריאות/החינוך. היא חברה שכולנו לוקחים בה חלק וכולנו שותפים לה כולל כל חבר בכנסת ובממשל, במוסד ציבורי, עסקי או חברתי. החברה קשורה לכל הבעיות לא רק לבעיות חברתיות. היא קשורה קשר ישיר לכלכלה ולביטחון. החברה היא התוצאה ולא הבעיה. לפיכך, המציאות החברתית דורשת מענה הרבה יותר מורחב בקשר בין ממשל למגזר שלישי. היא רלוונטית לרב תהליכי קבלת ההחלטות והכרעות על מדיניות וחלוקת משאבים.

שנית, פועלו של המגזר החברתי** (שלישי). המגזר החברתי אינו אוסף של אנשים טובים, " חלוצים" בלשון השר, שבאים לסדר קצת את החברה בארץ ולעשות טוב. זו מנהיגות אינטליגנטית, הפועלת בארגונים רבים עם ידע חברתי עשיר לגבי המתרחש בפועל בחברה שלנו, עם אג'נדות חברתיות מבוססות, עם הבנות מעמיקות בתחומים שונים ומגוונים על כל הסקטורים, על מגוון הישובים והערים בארץ, הקהילות השונות, המרכז, הפריפריה ומה שביניהם, וכל זה הרבה מעבר לטבלאות ולמספרים. מגזר חברתי מורכב מפעילות ענפה בתחומים רבים ברמה ארצית – אין זה אוסף מיזמים שמקימים פרויקט נקודתי. מדובר בעבודה בפריסה ארצית על פני עשרות שנים עם ומול כמות גדולה של אזרחים ותושבים במדינה. מדובר בעבודת עומק מקצועית מה נכון ואיך נכון לטפל בבעיות בחברה כך שאדם עם מוגבלות יוכל להיות עצמאי בחייו במדינה שלו, שאדם ממוצא חבר העמים, אתיופיה או אחר ידע שהוא חלק ושייך ויזכה להזדמנויות שוות לכל, שהחינוך יהיה ברמה גבוהה, שאזרחים יחושו שייכות לארץ וירצו לחיות בה ולתרום לה ועוד ועוד.. ( וכל זאת בד"כ בשיתוף נרחב עם מוסדות המדינה). אלו לא פרויקטים נקודתיים. הערך שיכול המגזר החברתי לתת לתהליכי קבלת החלטות ולמדיניות כלפי החברה כולה בישראל הוא משמעותי. בתוך כל הידע הנרחב הזה של פתרונות ממשיים לבעיות חברתיות גדולות וקשות, האם הממשל מעוניין לשמוע רק על פרויקטים נקודתיים מוצלחים שניתנים לשכפול?

 

הדרך לקשר נכון ומוצלח בין ממשל למגזר חברתי

קשר בין ממשל למגזר שלישי הוא בסיס לעשייה רלוונטית ומדויקת יותר של הממשל ושל המגזר החברתי. ובשביל כך צריך לפעול בכמה מישורים:

  1. מפגש אמיתי – הענקת משמעות וערך לעצם המפגש. המשמעות היא שבאנו לא רק להשמיע, לא רק לקבל OK על תכנית זו או אחרת, לא למפגן כוח, לא להצגת הצלחה כזו או אחרת, לא להרעיף או להראות טבלאות ומספרים אלא לשיחה איכותית ומקצועית. המפגש האמיתי הוא שיחה שבה כל צד מקבל משהו מהצד השני. ממשל שמעוניין לפגוש את המגזר החברתי ומגזר חברתי שמעוניין לפגוש ממשל. המפגש חותר יחד להבין את המציאות, לראות את המורכבות והקושי ולנסות לפתור בעיות. המפגש הוא רצון משותף להתקדם, לפעול, מעבר לאינטרסים נקודתיים והרבה מעבר לעסקנות. המפגש האמיתי בכל הזדמנות ובנוכחות מלאה ימנע הרבה כשלים של החלטות שאינן מבוססות ידע והבנת השטח. המפגש יאפשר לממשל לקבוע מדיניות במקומות שאין  ולמגזר החברתי לדייק את העשייה והערך, לספק שירותים מקצועיים ראויים והולמים את הצרכים בחברה. בשביל מפגש אמיתי צריך להסיר מעלינו את השיפוטיות כלפי ממשל וכלפי מגזר חברתי, צריך לבוא עם רצון אמיתי לקבל ערך מהמפגש עצמו, מהשיחה על העניין והתכלית.
  1. חשיבות התהליך – חשיבות של התהליך ולא רק התוצאה. התוצאות חשובות לאין שיעור אבל אבי ז"ל נהג לומר: "כדי להגיע לראש ההר צריך גם לטפס", ולכן אם ברצוננו להשיג תוצאות ארוכות טווח בעלות השפעה נרחבת ויובילו לקפיצת מדרגה ברמת מדינה, חברה וכלל אזרחיה ותושביה, אזי עלינו לתת משקל לטיפוס על ההר. ל"איך" מגיעים לתוצאות. בקשר בין ממשל למגזר שלישי יש משמעות וחשיבות לתת משקל, מקום בשיח, בהחלטות ובפעולות על התהליכים. אם נדייק ונבחר בתהליך נכון, רלוונטי ומדויק אזי יש סיכוי גבוה יותר שנשיג את התוצאות הרצויות במישורים רבים. אני מזמינה בנושא זה להקדיש תשומת לב כממשל וכמגזר חברתי לבנות יחסים שבהם יש מקום לבחון את תהליכי העבודה, את תהליכי קבלת ההחלטות, את השיטות, את הדרכים להתמודדות עם בעיות וקשיים, את הקצב, את השיבוצים וכיו"ב. כך נוכל כל פעם לשפר קצת יותר את התהליך, כך שהדרך, גם אם מפותלת, היא תהיה הנכונה.
  1. שיח רעיוני – שיתוף בתהליכי קביעת מדיניות וקבלת החלטות – הנחת העבודה בהיבט זה היא שאנחנו חברה אחת בה כל אחד נדרש לעשות תפקידו בצורה מיטבית. שיח רעיוני בין ממשל למגזר חברתי הוא אחד הכלים הנפלאים שעומדים לרשותנו בכדי להטיב עם החברה, המדינה והאזרחים בה. אלא שפעמים רבות כביכול אין זמן לזה, או פלטפורמה שמאפשרת את זה וזה נתפס רחוק מאד מחיי היומיום. אלא שזה נמצא כאן ועכשיו. יש ידע נרחב בממשל ובמגזר החברתי, כך שחשיבה משותפת על הבעיות, על רעיונות, על הנחות העבודה, על תפיסות עולם יכולה להוביל לפעולות יותר רלוונטיות ומדויקות וליצירת מרחב נכון להשפעה. יש יחסים צמודים בין ממשל למגזר חברתי ושיח אינטנסיבי אלא שהוא מאופיין יותר בצרכים פוליטיים, שילוב אינטרסים נקודתיים, סביב מכרזים, תמיכות ומיזמים משותפים וכיו"ב ופחות סביב תפיסות ורעיונות, הבנות וידע מהשטח ומהמדינה.

קיים צורך לבנות מערכת של קשרים המבוססים על חשיבה משותפת על תחום התוכן החברתי. העמקה במציאות החברתית ובמציאת פתרונות ארוכי טווח, בבנייה, בפיתוח ובצמיחה של החברה מתוך ראיה של חשיבותם של המדינה, החברה והאזרח בה. דרך שיחה משותפת, המגזר החברתי יכול לסייע בצורה משמעותית לממשל לקבל החלטות רלוונטיות לשטח, לייצר ולחזק נהלים, מדיניות ורגולציה הכרחית. כמו כן הממשל יכול לסייע למגזר החברתי לדייק את פועלו, להרחיב ולספק את הנדרש לחברה.

יש עוד דרך ארוכה לעשות בקשר הזה. אני מזמינה להתחיל עכשיו. הדרך תתחיל בכיוון הנכון ובאופן מדויק, אם בראש ובראשונה נחפש להיפגש. נהיה מוכנים להיות שם במפגש פנים אל פנים, בגובה העיניים עם המורכבות, השונות, המציאות כמו שהיא. בסופו של יום יש הרבה כוחות בחברה ובמדינה שאפשר להשתמש בהם לטובת אותה מטרה משותפת.

שלכם,

לילך דורה

No Comments

Post A Comment

two × 3 =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות צבעים