פיתוח הנהלה - המרחב בין ניהול למנהיגות - מכון מעברים
25
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-25,single-format-standard,unknown,wp-accessibility-helper,accessibility-contrast_mode_on,wah_fstype_rem,accessibility-underline-setup,accessibility-location-right,ajax_fade,page_not_loaded,,hide_top_bar_on_mobile_header,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-17.2,qode-theme-bridge,qode_advanced_footer_responsive_1000,qode_header_in_grid,wpb-js-composer js-comp-ver-5.6,vc_responsive
פיתוח הנהלה בין ניהול למנהיגות

פיתוח הנהלה – המרחב בין ניהול למנהיגות

לאחרונה יצאתי מפיתוח הנהלה של אחת החברות עם התרוממות רוח, שעוררה אצלי את המחשבה לגבי המרחב בין ניהול למנהיגות.

להערכתי כל היופי והקסם במקצוע "ניהול" –  נמצא מעצם היותו פלטפורמה למימוש מנהיגות. המשמעות היא שהניהול כתפקיד וכמקצוע מזמין את האדם בו לפעול לפיתוח ולמימוש המנהיגות שבו.

ואין זו אותה כריזמה שסוחפת אנשים אחריה, אלא דווקא אותה מנהיגות מודעת ומעמיקה. אותה מנהיגות שהאדם בוחר ללמוד את עצמו ואת יכולותיו. שהאדם מוכן להתמודד עם חולשותיו וכאביו. שהאדם מחפש לא להיות מנהל גדול במובן של יוקרה, סטטוס, רווחים או אנשים. זה גם לא אותו ניהול, המונע מחרדת כישלון או מצורך להיות משמעותי ומצליח. אלא אדם החותר לגדלות רוח. וגדלות רוח זו עבודה מסוג אחר.

היכולת לעשות עבודה פנימית מאומצת על מנת להיות אדם טוב יותר, כך שהאדם, המנהל או המנהלת, יוכלו לשאת כוח בלי שררה ובלי אגו. זו עבודה פנימית לבסס ולשכלל את היכולות הנפשיות, המנטליות והרוחניות של האדם. היכולת לפגוש חולשות, כאבים וחסמים פנימיים, שמפעילים כל אחד מאתנו, ובעצם מסכנים את האופן בו אנחנו נפעיל כוח במודע ושלא במודע. המשמעות היא שככל שאדם פועל ומתפתח כאדם, כך גם מתפתחת גדלות רוחו ויכולתו לשאת כוח ולהוביל אנשים. פיתוח עצמי כאדם מאפשר פיתוח חוסן נפשי ורוחני, פיתוח יכולת להתמודד עם מציאות מורכבת ועם שונות. סוג של שכלול ה"אני" להיות יותר מדויק במחשבה, במשימה ומעל הכל עם הבריות.

הרמב"ם ראה את הפיתוח האישי של האדם ( ברוח, בנפש ובאינטלקט) כתנאי הכרחי לצמיחתו של מנהיג. הוא טען שהאדם כדי שיתפתח להיות מנהיג נדרש לזמן לעצמו. ליכולת שלו להתנתק מהחברה ומהנורמות שלה לצורך עבודה פנימית, וכל זאת לצד הנהגתו בחברה. הרמב"ם על פי כתביו ( מתוך "על דמות המנהיג במחשבה היהודית" של רביצקי*) ראה ערך רב בשילוב בין " השתלמות פנימית" של המנהיג לבין "עבודה ציבורית" שלו. הנחת יסוד הטמונה בכך היא שההשתלמות הפנימית לא נעשתה עבור המנהיגה או המנהיג לצרכיהם האישיים, אלא להיפך היא זו שמאפשרת להם עבודה ציבורית נכונה יותר.

אני מוצאת שתפיסה יסודית זו רלוונטית יותר מתמיד. אנו בעידן של מוחצנות, סלולרי ביד ושפע של גירויים שמושכים אותנו לא להיות שם, לא לפנות זמן לעצמי, לבוחן פנימי, להתמודדות עם השני אחרי עיבוד עצמי של רגשות, של פחדים, של חולשות. מציאות שפחות מושכת אותנו להיכנס פנימה, יותר מושכת אותנו לחפש איך לא נתאמץ, לא נפגוש קושי או כאב או פצע, לא נתמודד עם הרגשה לא נעימה או עם דעה מפחידה. כוחות משיכה אלו של המציאות המודרנית וריבוי הגירויים החיצוניים והמוחצניים הם אינם, אלא פיתויים. כל אלו בורות שצריך להיזהר מליפול בהם.

הניהול מזמין את האדם לשאלת המנהיגות שלו או שלה. המשמעות היא שבעצם חלק מהותי מתפקידו כולל לעמוד מול אותם פיתויים. משימתו להיזהר ולא להתפתות, אלא למצוא את המקום לעצור ודווקא להרשות לעצמו לפגוש את הקושי, לבחון מדוע קשה לו?, מה מכאיב לו?, על מה זה יושב? ולעבוד עבודה פנימית מאומצת עם עצמו, עם עמיתיו לעבודה וחבריו לחיים. כל זאת כדי לפתח ולבסס חוסן נפשי וגדלות רוח, שהם אלו שיאפשרו לו לקחת הובלה ולעשות שימוש מושכל בכוח ולמנוע טעויות מסוכנות..

בחזרתי לעיון מחודש על המשמעות העמוקה של הממד "פיתוח הנהלה" – הפריזמה מתרחבת. מתגלה עוצמה באותם מנכ"ליות ומנכ"לים, מנהלות ומנהלים שיודעים לתת במקום העבודה, בארגון, תשתית לעבודה פנימית, מרחב לעבודה בין אישית ויתרה מכך לבסס קבוצות לעבודה הזו. הנהלות וארגונים שמזמינים את המנהלים והמנהלות שלהם למרחב של עבודה עצמית, של התמודדות פנימה והחוצה, של עבודה על פחדים, כעסים, תחושות וחוויות בין אישיות בארגון זו עוצמה גדולה. אלו הנהגות שלוקחות על עצמן לעסוק באופן פורמלי ומאורגן בפיתוח בגרות ואחריות, כושר התמודדות ואומץ בקרב המנהלים למרות הקושי והמורכבות בכך.

זו דרך עמוקה ומורכבת אבל זו הדרך המאפשרת למנהלים לעמוד איתנים מול מגוון הפיתויים של העידן שלנו ולעשות כמיטב יכולתם לממש את מנהיגותם במלואה.

אין תגובות

הוספת תגובה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות צבעים