אקו-סיסטם יישומי - משכלול אמצעים וטשטוש מטרות לתפקוד מערכתי - מכון מעברים
1446
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-1446,single-format-standard,bridge-core-2.8.2,unknown,wp-accessibility-helper,accessibility-contrast_mode_on,wah_fstype_rem,accessibility-underline-setup,accessibility-location-right,qode-page-transition-enabled,ajax_fade,page_not_loaded,,hide_top_bar_on_mobile_header,qode-child-theme-ver-1.0.0,qode-theme-ver-26.6,qode-theme-bridge,qode_advanced_footer_responsive_1000,qode_header_in_grid,wpb-js-composer js-comp-ver-6.6.0,vc_responsive

אקו-סיסטם יישומי – משכלול אמצעים וטשטוש מטרות לתפקוד מערכתי

מודל ניהול רב מערכתי לסדר כלכלי חברתי חדש:

"יעד, מטרה ותכלית, משמשים כדי לקבוע איזו פעולה יש לנקוט היום כדי להשיג תוצאות מחר. הם מאזנים אמצעים בהווה ותוצאות בעתיד" (פיטר דרוקר 1954)

אנו חיים במציאות מרובת פרדוקסים. מחד – התפתחות מואצת, עידן השפע, קצב גבוה של שינויים טכנולוגיים וגלובליים, הנותנים תחושה של התקדמות והצלחה. מאידך – התחממות גלובלית, מגפת הקורונה, בעיות כלכליות רחבות היקף ואובדן אמון הולך ומעמיק בין אזרחים לשלטונות ולתקשורת.

ריבוי הבעיות המערכתיות איתן נאלצות מדינות וחברות שלמות להתמודד, יוצר חוויה של חוסר אונים ושל ייאוש.

בהתבוננות מאקרו על מציאות זו נראה שהקפיטליזם שגשג ועלה למלוא כוחו עד לנקודה בה הפך להיות מעין מנגנון להשמדה עצמית. מבנה הפעילות שמבוסס על  צבירת רווחים יצר מציאות הולכת ומקצינה בה האמצעים משתכללים בקצב מסחרר, אך המטרות והתכלית שלשמן מיוצרים ומושקעים המשאבים הופכות עמומות יותר ויותר. אנחנו ניצבים מול בעיה מאקרו-מערכתית שעיקרה מבנה הפעולה של המערכות.

בשיטה הנוכחית פועלות המערכות מתוך כוח תנועה מרכזי, המבוסס על שתי מטרות מקבילות: רווחיות ושרידות כלכלית. שיטה זו נשענת על התפיסה המובילה את המגזר העסקי, הרואה את מנגנון צבירת הרווחים כמרכיב העיקרי, אם לא הבלעדי, לפעילותו. תפיסה זו זכתה עד לא מכבר ללגיטימציה מוסדית וציבורית רחבה. כך למשל, חוק החברות מגדיר את תכליתו של התאגיד כפעילות המיועדת ליצירת רווחים, ומידת הרווחיות וגודל החברה מהוות בעיני בעלי ההון והציבור הרחב את אומדן ההצלחה של חברות עסקיות.

אכן, יש ערך רב ביציבות וביעילות כלכלית של מערכות, ואלו אף הפכו להיות מוסכמה חברתית בלתי מעורערת. מערכת שאינה יציבה פיננסית או שאינה יעילה, ערכה יורד בעיני מוביליה ובעיני הציבור. אלא שגישה זו יצרה האדרה לחשיבות של רווחיות המערכת ויעילותה התפקודית על פני היבטים רבים נוספים. ניקח לדוגמא את ענף התרופות. תכליתו המקורית היא בריאות הציבור – פיתוח, ייצור והפצה של תרופות המסייעות לקידום בריאותו של האדם ולהפגת כאביו. עם זאת, לאורך השנים פיתחו חברות התרופות גם תרופות בעלות פוטנציאל נזק התמכרותי ואף בריאותי. בשם יעדים של הגברת המכירות והגדלת הרווחים חל תהליך עידוד בצריכת תרופות אלו, ללא רציונל ברור כיצד שיווקן מסייע לקידום הבריאות. במקביל, ירדו היקפי המחקר והפיתוח של תרופות הנעדרות ערך כלכלי מובטח. תהליך זה הוא דוגמא למתח בין חשיבותן של יעילות תפקודית ורווחיות של חברה לבין חשיבותם של התוצאות בפועל, התהליכים והערך לאורך זמן של החברה ללקוח.

ככל שהלגיטימציה לשיח על רווחיות ויעילות הפכה למרכזית, והשיח על תכלית, ערך ותרומה הפך משני, כך המגמה של פיתוח, יצור והפצה של מוצרים ושירותים בעלי פוטנציאל כלכלי גבוה שאינם בעלי ערך מובחן לאדם או לחברה ואף מזיקים לה, הלכה וגדלה.

תפיסת עבודה זו הלכה והתפשטה מחוץ למגזר העסקי ותפסה תאוצה גם במגזרים החברתי והציבורי. שיקולים פיננסיים הפכו לשיקולים מובילים לגיטימיים עבור מוסדות שאינם מיועדים למטרות רווח כגון עמותות, אקדמיה, פילנתרופיה ומערכות ציבוריות. נוצרה דה-לגיטימציה למערכות שאינן יכולות לעמוד תחת שיקולים אלו, לדוגמא מחקרים נעדרי אינטרס כלכלי מובהק, או שירותים חברתיים ללא החזר כלכלי כגון חינוך, רווחה ובריאות הציבור. תהליכים אלו, של האדרת גופים עסקיים ככל שהם גדולים ורווחיים יותר ללא קשר לתכלית עיסוקם או לדרכים בהן הגיעו להישגיהם, ושל האצת תהליכי ההתמסחרות של מוסדות שאינם מבוססי רווחים, יצרו מציאות בה תנועת המשאבים זורמת במסלול אחד: אל אנשי העסקים, לפעילויות רווחיות, לחשיבה כלכלית כמרכיב מוביל ובלעדי. ההשלכות המערכתיות של תנועה זו על הסביבה, על המדע, על החינוך, על הבריאות, על התרבות ועל המוסר, נותרו בשוליים.

במקביל, הפער שנוצר בין התפתחות הטכנולוגיה ועלייתו של המגזר העסקי לבין הירידה התפקודית המאסיבית של השירותים החברתיים והציבוריים הוביל לכניסה אינטנסיבית של אנשי עסקים לתפקידי הובלה במוסדות ממלכתיים וציבוריים, עם מידת תמיכה ולגיטימציה חברתית גבוהה. אותה תפיסה של רווחיות ויעילות כהנחות עבודה אפקטיביות במגזר העסקי עברה למחוזות א-עסקיים. העדרם של ידע, יכולות וניסיון בהיבטים של מדיניות ציבורית, של תפיסה ממלכתית ושל דיפלומטיה הפכו לשוליים ולחסרי חשיבות. כדור השלג הלך וגדל כשתהליכים אלו פגעו באופן איסוף הנתונים לצורך קבלת החלטות: מומחיות ומקצועיות בתחומי דעת רבים נדחו בפני שיקולים פיננסיים, וכאשר ידע מקצועי לא תמך בתהליכים כלכליים הוא הפך ללא לגיטימי.

כך הפכה המערכת כולה למערכת המעדיפה שיקולים כלכליים על-פני שיקולים ענייניים ואובייקטיבים. דוגמאות רבות מעידות על התופעה. במכרזי מדינה לאספקת שירותים ציבוריים אפשר לראות מגמה של קבלת החלטות על בסיס שיקולי יעילות פיננסית בלבד, תהליך שהופך את תכלית השירותים ואיכותם לשיקול מישני. חברות עסקיות מקדמות תהליכים להעלאת רווחיותם על חשבון הערך ללקוח ואפילו על חשבון ליבת העסק. אנשי אקדמיה בוחרים לקדם מחקרים על-פי שיקולי רווחיות ובכך פוגמים בכל רעיון המדע מיסודו. הנה שוב, המטרה לשמה מתקיימת הפעולה הופכת שיקול מישני בתהליכי קבלת ההחלטות.

תחילת המאה ה-21 הביאה איתה מגמה פרדוקסאלית נוספת: מחד – התחזקות הגלובליזציה וריבוי שינויים טכנולוגיים ופוליטיים הובילו לעידן של שפע במדינות רבות בעולם המערבי. מאידך – הואצה תחושה רחבה של לחץ והישרדות. תחת המציאות של גלובליזציה טכנולוגית התרחבה הלגיטימציה לדרכי פעולה המביאות לרווחיות וליעילות תפקודית גבוהות. כך למשל התרחבה יכולתן של חברות להיכנס לטריטוריות חדשות, כולל שליטה עסקית על מדינות שונות, ולצד זאת גברה גם הלגיטימציה לעשות כן. ההתענגות על הקידמה הטכנולוגית, על שפע המידע, על העלייה במידת הנוחות וברמת החיים האיצו את האשליה שהשינוי הוא חיובי, וכי הוא תומך באנושות ובהתפתחות שלה. במקביל, יצרה הפעולה במערך הגלובלי השפעה הפוכה של הגברת חווית הלחץ וקשיי ההישרדות. נוצרה מציאות שלמרות אין-סוף האפשרויות בתפקידים בכירים מקצועיים ופוליטיים החוויה הרווחת היא חוויה של הישרדות: הישרדות כלכלית, הישרדות מיתוגית בציבור וברשתות החברתיות והישרדות פוליטית. המשמעות היא שלמרות השפע, הנוחות וההתפתחות הטכנולוגית המואצת, מובילי מערכות מצויים בחוויה של פחד מכיליון, של הישרדות קיומית, ושל חרדות לגבי מסוגלותם להשיג תוצאות ובמהירות.

תפיסת הישרדות מביאה כל מערכת להיצמד לצרכיה הבסיסיים ולפעול בכל דרך אפשרית לקדמם ולהבטיח את קיומם. לכן, למרות קיומן של מורכבויות גדולות, על אף התלות במגוון רחב של מערכות והצורך בתהליכים עמוקים, התנהלות המערכות הפכה צרה וממוקדת במטרה בסיסית אחת: להרוויח כמה שיותר, ולשרוד. במצב עניינים זה תכלית הפעילות של כל מערכת הופכת מטושטשת לחלוטין.

מבנה הפעולה הנוכחי מבוסס כאמור על ההנחה שמרכיב מרכזי של כל ישות הוא רמת הרווחיות והיעילות התפקודית שלה.[1] אלא שהנחה זו מעוררת שאלות לגבי הרבדים הסמויים יותר כמו איזה תהליך נדרש לצורך השגת הרווחים, ואילו אמצעים לגיטימיים יותר ופחות במסגרתו. העיסוק במתן ערך לציבור, במניעת בעיות מערכתיות או בפתרונן – כל אלו נותרו שאלות פתוחות שמעטים הפנו אליהם תשומת לב.

התפשטות מחלת הסרטן, למשל, עוררה הדים סביב ריסוס שטחי חקלאות, מתן הורמונים, אופן גידול החיות והפקה המונית של מזון. שאלות אלו קיבלו מענה במנגנון המסחרי הרגיל: בניסיון לייצר מוצרים תחליפיים או לעבור לדרכי גידול אורגניות במקביל לייצור ההמוני הקלאסי. למרות חומרת המחלה והתפשטותה לגילאים שונים ובהיקפים נרחבים בחברה המערבית, לא הופסקו תהליכים מסרטנים כל עוד רווחיותם משרתת את בעלי המניות. במקום זאת, נוספו תהליכים חלופיים שמנסים להיות רווחיים כמה שאפשר. עם זאת, כיוון שתהליכים אלו מונחים על אותה התשתית, הם בעלי יכולת נמוכה להפוך לדרך המרכזית של הפקת מזון ושל צריכת מזון בריא יותר על-ידי הציבור הרחב. כך גם לגבי תופעות רבות ונוספות כמו מציאת חלופות לצריכת הדלק המזהם את הסביבה: ישנה כניסה איטית לשוק של חלופות, אך מפאת הכוח והעוצמה שצברו הנהנים מהמצב הנוכחי של צריכת דלק עודפת סיכויי ההצלחה שלהן להיות חלופות מובילות הינם נמוכים יחסית.

העת הנוכחית שבה ומוכיחה לנו, כדבריו של אלברט איינשטיין, כי "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה בה השתמשנו כשיצרנו אותן".

התחזקותה של חשיבה עסקית מסוג זה בתהליכי קבלת החלטות והעדפתה על-פני תהליכי חשיבה ופעולה מערכתיים מחזקות כיווני פעולה מסוימים ומחלישות אחרים. בתהליך זה חל טשטוש בין שיקולים מערכתיים משמעותיים לבין שיקולים כלכליים ופוליטיים. שיקולים של אחריות ציבורית, של תופעות חברתיות, של פעולות לא מוסריות ושל פגיעה בסביבה הופכים למשניים ולעיתים קרובות אף לחסרי לגיטימיות בדיונים לצורך קבלת ההחלטות.

ניתן לסכם ולומר כי התפיסה הנוכחית העומדת בבסיס פעולת המערכות השונות המבוססת על המודל הכלכלי-קפיטליסטי, חוטאת לתוצאות הרצויות לחברה אנושית בריאה. ברמה האופרטיבית הצליחה האנושות לפרוץ את גבולות הטכנולוגיה, וכן את הגבולות בין מדינות, חברות ותרבויות מגוונות. כעת נותרה בעינה השאלה האם נצליח לפרוץ את גבולות החשיבה שלנו ואת הפחד מכיליון המובילים אותנו נכון להיום לפעולה הישרדותית, מעגלית ומוגבלת, ולעבור לחשיבה רחבה, מערכתית ומצמיחה?

"העץ ייפול בכיוון שאליו הוא נוטה"

התפיסה כי המודל הקפיטליסטי הנוכחי הוא המודל המועדף לתפקודן של מערכות אנושיות נמצאה לא מותאמת לצרכים אנושיים בסיסיים כגון בריאות, חינוך, חברה או סביבה, ויש מקום למצוא לה חלופות. ראשית חשוב להבין כי אין מדובר באקסיומה. זו תפיסה כלכלית המעודדת את עלייתם של בעלי ההון ושל חברות עסקיות גלובליות, וגורמת לירידת כוחם של אזרחים ומדינות. מדינות, רשויות, מגזרים חברתיים ומוסדות ציבור אימצו את המודל הקפיטליסטי ללא מערכת נאותה של איזונים ובלמים, ויחד עם שליטתה של האליטה הכלכלית בתודעה הקולקטיבית העניקו לו לגיטימציה חברתית, אך זו אינה גזירה משמיים.

המנוף לשינוי מערכתי הוא שינוי בתודעה הקולקטיבית למודל המותאם לשימור המערכת האנושית ולא להרס שלה. הצבת שורת הרווח בראש סדר העדיפויות יוצרת כשל פנימי. היא אינה מאפשרת ביצוע פעולות מערכתיות איכותיות, ומונעת חשיבת עומק על ההשלכות של הפעולות שנעשות עבור שורת הרווח. מהן אותן שורות נוספות אשר אינן מקבלות במה מספקת? תכלית החברה, מקצועיות, איכות המוצר או השירות, אתיקה, השלכות של הפעולות על המשק, על שוק התעסוקה, על פערים חברתיים, איכות הסביבה, נזקי טבע, איכות חיים ועוד.

להלן הצעה לחלופה רלוונטית ויישומית המבוססת על מנגנון של איזונים ובלמים.

ארגונים עסקיים, ציבוריים, ממשלתיים וחברתיים צריכים להתבסס על מודל משולב הכולל שלושה  יסודות לפעולה, בעלי חשיבות מרכזית זהה ותלות הדדית: תכלית המערכת, יציבות פיננסית של המערכת והערך המערכתי שלה. במודל מסוג זה ניתן לקדם ולפתח תפיסה מערכתית וחשיבה רחבה של מובילים מהמגזרים השונים, המבוססת על תמונה מורכבת ונשענת על ההבנה כי רווחיות אינה מעידה בהכרח לא על עתיד החברה ואף לא על ההווה הריאלי שלה.

יצירת לגיטימציה חברתית וכלכלית למודל פעולה משולש, תוך שמירה על איזון בין התוצאות בכל אחד משלושת הממדים, יוביל לעיצוב מציאות המאפשרת ניהול משאבים ריאלי ושמירה על משאבי הפרט והציבור, לצד אחריות רחבה על מצבה הסוציו-אקונומי של החברה כולה. תהליך זה ישפר את היכולת להביא לצמיחה חברתית כלכלית כמוקד אחד, ללא פיצול בלתי ריאלי בין צמיחה כלכלית לשגשוג חברתי. כמו כן, תהליך זה מעודד פתרון בעיות מערכתיות אקוטיות שהולכות ומחריפות עם השנים בנושאי סביבה, ביטחון, חינוך, רווחה ובריאות .

מודל PSF –Effectiveness in 3 aspects: Purpose as a value, System as a value and Financial stability
שורות תחתונות בשלושה ממדים: תכלית, מערכתיות ואחריות פיננסית

שורות תחתונות בשלושה ממדים: תכלית, מערכתיות ואחריות פיננסית

הנחת היסוד של המודל היא שכל מערכת אחראית לתת ערך בפעולותיה: ערך תכליתי, מערכתי וכלכלי.  ערך כלכלי, מה שכונה עד כה "שורת הרווח", הוא ערך חשוב ומשמעותי, ויש מקום לשיקולים פיננסיים בקבלת החלטות. אלא שהעמדתו כשיקול ראשון ובלעדי הובילה לקריסת מערכות תומכות יסודיות הרלוונטיות להישרדותו של המין האנושי. המודל המוצע מכיר בחשיבותו של העוגן הכלכלי, אך לא באופן בלעדי אלא כאחד משלושה עוגנים.

תכלית – Purpose as a value

קידום התכלית כראשונה במעלה

לכל מערכת יש תכלית, המהווה את הרציונל והבסיס לקיומה של המערכת. צבירת רווחים וביטויים אחרים לערך הכלכלי של המערכת הם אמצעים להשגת המטרה ולא מטרה בפני עצמה. טשטוש הגבולות בין הערך הכלכלי לערך התכליתי של מערכת מייצר עיוותים, המקשים על המערכות השונות להשיג את מטרותיהן ומובילים לאובדן הדרך. כמו כן, תהליכי שימורן של מערכות חסרות תועלת מקבלים עדיפות על-פני הובלת שינויים יסודיים, המכוונים לתוצאה הרצויה.

הערך התכליתי מתבטא ביכולת של מערכת – כלכלית, חברתית או פוליטית – לבסס את פעולותיה באופן החותר להשגת תכלית קיומה. כשעיקרי פעולות המערכת נעשים בעבור תכליתה, אפשר לקדם שיקולים מקצועיים וענייניים בתהליכי קבלת החלטות ולהעדיף אותם על-פני שיקולים פוליטיים או פיננסיים. הגדרה ודיוק של תכלית המערכת על כל משמעויותיה  מאפשרים את הובלתה בתוך סבך האינטרסים, מאבקי הכוח וההשפעות המסיתים אותה מליבת העשייה.

תכלית כמצפן

לכל מערכת יש תכלית. תכליתה של חברה טכנולוגית יכולה להיות הפצת הטכנולוגיה שפיתחה, תכליתה של האקדמיה היא לקדם את המדע, תכליתו של צה"ל היא להגן על המדינה. חברת תרופות תכליתה לפתח, לייצר ולהפיץ תרופות בעלות ערך בריאותי לאדם. באופן זהה נדרשת כל מערכת לבחון עצמה ולשאול מה תכלית קיומה. מתוך הכרה בתכלית ומחויבות אליה ניתן לגבש תהליכי חשיבה, לקבל החלטות ולנקוט בדרכי פעולה ראויות למען השגתה.

העמדת התכלית בבסיס שיקולי קבלת ההחלטות, הקצאת המשאבים ואסטרטגיות הפעולה מסייעת למערכת להתמודד עם המתחים והאתגרים הכרוכים בהשגתה. התכלית יכולה להתייחס לשירות, למוצר, לשינוי, למדינה, לרשות, לפרט, לחברה, לקהילה, לכלכלה וכדומה. בירור התכלית מאפשר לפעול בצורה מותאמת ורלוונטית לטובת המערכת פנימה והחוצה.

התכלית מסייעת למערכת למצוא איזונים בתוך המערך הגלובלי והקפיטליסטי המורכב המפעיל מגוון רחב של השפעות ולחצים. פעמים רבות התכלית אינה מדד אחד צר. לדוגמא במצב הנוכחי תכלית המדינה צריכה להיות יציאה ממשבר חברתי-כלכלי תוך מניעת התפשטות המגפה. ככל שיש יותר בהירות לגבי התכלית אפשר לפתח, לשנות, להתאים ולשכלל את המנגנונים הרלוונטיים לתהליכי קבלת החלטות, להקצאת משאבים ולתהליכי היישום בפועל.

תכלית כבסיס לשיטות עבודה

פוליטיקאים רבים שהפחיתו את התפשטות המגפה במדינתם והצליחו למנוע משבר כלכלי או לרסן אותו היו אלו שבחרו לפעול בסיוע מומחים בתחומים השונים: בריאות, חברה וכלכלה. הסתייעות במומחים לצורך קבלת החלטות מהווה ביטוי של תרגום מעשי למכוונות לתכלית המערכת. מובילי מדינות תפקידם לדאוג למדינה ולאזרחיה. מכוונות לתכלית מאפשרת קבלת החלטות מבוססת ניתוח נתונים ועיבוד מקצועי שלהם תוך הישענות על צוותים מומחים מהתחומים השונים. מכוונות לתכלית מאפשרת למנוע משיקולים פוליטיים ומאינטרסנטיות גבוהה שקיימים בכל מערכת להיות המובילים בתהליכי קבלת ההחלטות.

תכלית רב ממדית

התכלית יכולה להיות מגוונת ורחבה. לדוגמא חברה גלובלית שפועלת בישראל שתכליתה ייצור מוצר טכנולוגי תוך פיתוח התעשייה הישראלית, ראתה עצמה מחויבת לתכלית זו. המשמעות האופרטיבית היא שבעת איום כלכלי בו עלה צורך להעברת מפעלי הייצור לסין, הנהלת החברה פעלה בצורה מקיפה למנוע את המעבר. בדרך זו שמרה על תכלית קיומה תוך ניהול הסיכונים. הנחת יסוד של הישרדות כלכלית בלבד הייתה מונעת מדיוני ההנהלה לעסוק בשאלת המחויבות לתעשייה הישראלית. אולם, כשתכלית החברה כללה גם אחריות כלפי התעשייה הישראלית, נדרשו מובילי החברה לאתר פתרונות יצירתיים על-מנת לעמוד במחויבותם.

בדרך כלל איכות התכלית משתפרת כאשר היא כוללת מספר ממדים מזוויות שונות ואינה נשענת על ממד אחד בלבד. הרצון המודרני והתקשורתי כיום לייצר מסר פשוט ומשכנע מעודד מיקוד בממד אחד וצר. אלא שבפועל, תכלית הנשענת על ממד אחד היא בדרך כלל חלקית ובעלת מסוגלות נמוכה לבטא את התמונה המלאה. יש הכרח לראות ברמת התכלית את התמונה המלאה. היא  נדרשת כדי לקדם מערכת בצורה אפקטיבית במציאות מורכבת.

בכל מערכת חברתית יש מתח קבוע בין שתי מטרות: המטרה הפונקציונאלית שמיועדת לספק צרכים חברתיים מחוץ למערכת ולהשיג תוצאות בפועל, לבין המטרה הסטרוקטורלית (Structure) החותרת לשימור הסדר הקיים והיציבות השלטונית פנימה. ככל שמערכת עוסקת בקידום המטרה הסטרוקטורלית שלה כך היא מזינה מאבקי כוח וניכרת עלייה בפוליטיזציה על חשבון הענייניות. לעומת זאת, ככל שמערכת מעמידה את המטרה הפונקציונאלית בסדר עדיפות גבוה יותר, מתחזקת יכולתה לגייס את השחקנים השונים להובלת המערכת להשגת מטרה זו ורמת הפוליטיזציה פוחתת. בבואנו לעסוק בתכלית המערכת עלינו לכוון למטרה הפונקציונאלית שלה.

תאוצת השינויים ושימור התכלית

בעידן של השתנות מתמדת, עם טשטוש גבולות ומרחב פעולה רשתי, א-היררכי, לוקאלי וגלובלי באותה העת, יש חשיבות גבוהה לזיהוי "עמוד השדרה". התכלית היא הבסיס היציב ביותר של המערכת, שמאפשר לה לנוע במרחב השינויים ולהתאים את עצמה לנדרש. "תנועות הידיים והרגליים" יכולות להשתנות בכל עת, צורת החשיבה מתפתחת, מיומנויות חדשות נרכשות וישנות נזנחות. דווקא לאור ריבוי השינויים, תהליכי הכרה בתכלית והעמקה בהם מאפשרים יכולת השתנות רחבה ללא אובדן דרך בסבך הלחצים.

קיימת תפיסה מוטעית שבמציאות משתנה תדיר הכול משתנה, ועל האדם, החברה והמערכות לזרום עם הזרם. תפיסה זו אינה נמצאת בהלימה עם המשמעות העמוקה של המונח מנהיגות. כמערכת אנושית שלוקחת על עצמה להתמודד עם מציאות משתנה, הערך הייחודי של האדם במערכת מצוי ביכולת שלו לזקק ולדייק את תכלית המשימה לשמה קיימת המערכת, ולהמשיך להובילה בדרך זו.

לדוגמא, הלחימה בעידן המודרני והפוסט-מודרני השתנתה בהיקפים נרחבים: זירות הלחימה אינן בהכרח מדינות, האויב אינו ברור ומוגדר, צורות ההתקפה משתנות ומתעתעות. מלחמת לבנון השנייה הייתה עדות לשינוי יסודי בתפיסה של מלחמה בין טריטוריות כאשר המוטיבציה אינה שליטה על שטח כי אם גוף טרור שמשתמש בטריטוריה של אויב היסטורי כדי להילחם בישראל. מאז נוספו שיטות וכלי לחימה חדשים כמו לוחמת סייבר, אולם תכלית הלחימה נותרה זהה, שכן הגנה היא מטרה רלוונטית לכל עת. אופן הביצוע משתנה ומותאם לצורך לעמוד במשימה שהופכת מורכבת יותר ויותר. על המערכת הצבאית לקחת בחשבון מערכות, שיטות, תפיסות ומומחיות שאינן צבאיות בכדי להשיג את אותה התכלית גם בעידן הפוסט מודרני.

בתהליך חידוד המטרה נוצרת למערכת היכולת לשנות ולעבד את עומק התכלית, אם כי בפועל המטרה עצמה, כמצפן של המערכת, אינה צריכה להשתנות בצורה משמעותית. לדוגמא מערכת החינוך מטרתה היסודית היא חינוך האזרח. מהו חינוך? מה כולל החינוך? למה אנחנו מחנכים את התלמידים? דיון בשאלות אלו מייצר תהליך של העמקה במטרה, של דיוק וזיקוק תכניה, כך שכל חוליה וחוליה בעמוד השידרה תהיינה ברורות, והקו המחבר ביניהן. השינוי מגיע בתחום של שיטות החינוך, של צורת העבודה, של התאמת מבנה המערכת כך שיתמוך במציאות המשתנה ובסוגיות של מידע וידע בעידן הפוסט-מודרני. מה תכלית תפקידה של המערכת העיתונאית? מה תכלית תפקידה של האקדמיה? מה תכלית תפקידה של מערכת תרבות? כל מערכת המבררת באופן  מעמיק את תכלית תפקידה יכולה להתמודד בצורה אפקטיבית עם תנועת השינוי המתמדת סביבה, ועם העלייה החדה במורכבות ובתלות ההדדית בין הגורמים המשתנים.

הבנת עומק של מטרת המערכת והיצמדות אליה מאפשרות להתמודד עם מסד לחצים רחב כגון מיצוב ומיתוג המערכת בציבור, לחצים פוליטיים לקבלת החלטות ורבים אחרים, אשר מתאפיינים בכך שהם אינם תומכים בתכלית. ניתן אם כן להתייחס לסוגיית התכלית כמרכז הכובד של המערכת.

מכוונות לתכלית ומסד הלחצים שמנגד

היכולת להחזיק את תכלית המערכת ולחתור להשגתה מאותגרת במספר משתנים קבועים:

  • קפיטליזם גלובלי מואץ: דינמיקת מערכות של תנאים המחלישים מערכות מסוימות ומחזקים מערכות אחרות. כאשר מערכת עוסקת בדגש מוקצן ברווחים קודמו התנהגויות של הפחתת הוצאות במקומות שמשפיעים על איכות המוצר, איכות השירות, אמינות, החזר תשלום ללקוח או לספק. מגמה מקבילה תהיה להגדיל הכנסות במגוון דרכים שאינן בהכרח בהלימה עם ליבת המערכת מתוך הצורך להציג באופן מידי רווחיות ועלייה במכירות.
  • ריבוי שחקנים במערכת וצורכי שליטה וכוח: ריבוי שחקנים מוביל פעמים רבות לדינמיקה מערכתית של הסתעפות, התנפחות, קיבעון ועיסוק בשחקנים עצמם. מערכות כאלו מאופיינות בחתירה לטובת שחקנים מסוימים על פני אחרים, בחיזוק הפוליטיזציה על-פני הענייניות, ובהחלשת האומץ לפעול באופן מנוגד למחזיקי הכוח. מאבקי הכוחות הופכים להיות המטרה במקום הקידום של תכלית המערכת.
  • טשטוש תפקידם של מומחים: באופן פרדוקסלי, הביא העידן המושגי שבו אנחנו נמצאים להפצה רחבה של ידע ולירידה במובהקותו. יצרני הידע הם מגוונים כשחלקם בעלי אינטרסים לא ענייניים, שיווקיים, פוליטיים ואחרים. ערכה של המילה הכתובה התערער. דווקא בעידן זה ערכם של המומחים חשוב כפליים בבואנו לחתור למטרה ולהשיג אותה. קיימת חשיבות להישענות מנהיגותית על מקורות מידע מהימנים ויסודיים, גם אם המסרים שלהם מורכבים ומאלצים את ההנהגה להעמיק, להבין ולפצח פתרונות מורכבים. מסד נתונים ועיבודו מהווים כלי שרת לכל מקבל החלטות. מכוונות מטרה מזמינה הישענות של ההנהגה על מגוון רחב ועשיר של מומחים תוך הימנעות מתהליכים של טשטוש גבולות בתוך המידע עצמו.

אומנות המיקוד בתכלית

מה שנדרש, אם כן, הוא לפתח ולשכלל את אומנות המיקוד בתכלית. אומנות זו היא היכולת להעמיק ולהרחיב בהבנה אופרטיבית של תכלית המערכת והשלכותיה. שימוש באומנות זו מאפשר לחזק את עמוד השדרה של המערכת ואת יכולותיה, לבחון את מפת הכוחות באופן יחסי ומותאם לתכלית, ולקבל החלטות מושכלות. ככל שמערכת תעמיק, תחדד, תלבן ותחזק את תכליתה, כך היכולת שלה לפתח ולשכלל את גמישותה המערכתית, להתאים את עצמה לסביבה ולהשפיע עליה, תלך ותגדל. אומנות המיקוד בתכלית מתייחסת גם לראייה ארוכת-טווח וגם לחיי היום-יום. ככל שתהליך הפנמת תכלית המערכת מעמיק כך אפשר יהיה לזהות דפוסי התנהגות התומכים בה בתנאי השיגרה של המערכת ולא רק בצמתים קריטיים. דפוסי התנהגות אלו מזינים ומאפשרים עיצוב מערכות מבוססות תכלית ובעלות עמידות גבוהה יותר בפני קבוצות לחץ ומגוון הטעיות.

במציאות מורכבת, אחת הבעיות הנפוצות היא הקושי לראות את התמונה המלאה. תיאורית גשטלט סייעה לנו במונחים שהביאה לפתחנו של דמות ורקע. בכל תמונה יש את הדמות והרקע, שבלעדיהן אי אפשר לראות את התמונה המלאה. בבואנו להתבונן על המערכת עלינו לפצח מהי הדמות ומהו הרקע. במצב הרצוי, הדמות תהיה המטרה והאמצעים להשגתה יהיו הרקע, ולא להיפך. למשל, ניתן לראות טשטוש מטרות במערכות כאשר קריירה של מנהל בכיר הופכת להיות מטרה; כאשר תוצאות בחירות הופכות מטרה; כאשר צדקנות, מאבקי כוחות, שליטה, אגו וכדומה הופכים למטרה על חשבון תכלית פונקציונאלית של מערכת. בתהליכים אלו  טשטוש הגבולות בין הדמות לרקע מתעצם.

דוגמא נוספת מתבטאת במגמה של משרדי ממשלה להעביר נושאים לטיפול של גורמים חיצוניים ופרטיים בשל עומס עבודה, גם כשמדובר בנושאים מהותיים ביחס לליבת המערכת. המכרז לעיצוב תוכנית אסטרטגית לפיתוח ערכי מורשת לאומית, שפורסם ביוני 2011, יצא לביצוע של גורם חיצוני במקום של משרד החינוך. את הערכת העלות של אשפוז קשישים במוסדות סיעודיים ביצעה חברת יעוץ חיצונית ולא משרד הבריאות ומשרד האוצר. אף לצורך גיבוש אסטרטגיה כלכלית חברתית המדינה הפעילה תאגיד בינלאומי ולא את מנהיגיה בפועל. בניתוח מהי הדמות ומה הרקע ניתן להניח שמיקוד בתכלית המערכת היה מחייב את מנהיגי המערכת, מומחי המערכת ועובדיה לפתח ולשכלל את המומחיות שלהם בתחום ­ולהיות הדמות, ואילו תהליכי הייעוץ היו נותרים הרקע, כלי שרת למרכז הכובד במערכת עצמה. למרות זאת התפתח תהליך שבו הידע זולג החוצה, תהליך המוביל להתנוונות במקצועיות של מובילי ועובדי המערכת שהם ליבתה.

מורכבות נוספת היא ההבנה שלאור התלות ההדדית בין גורמים רבים בתוך מערכות ובין מערכות, היכולת להניע מהלכים להשגת התכלית מחייבת חיבוריות גבוהה בין מערכות. כאשר חיבוריות זו אינה איכותית היא עלולה לחשק את מובילי המערכות במקום להוות מקור זרימה, המקדם את תנועת המערכת. מיקוד בתכלית המערכת מזמין ביסוס חיבוריות בין מערכות באופן איכותי ומכוון מטרה כך שניתן יהיה לנוע בכל עת, על פי השינויים בסביבה, מבלי לאבד את הדרך.

אינדיבידואציה לצורך הפריה הדדית  

טשטוש הגבולות נמצא פעמים רבות במתח שבין הערך הכלכלי לערכים טכנולוגיים, שירותיים או ערכים אחרים. הפרדה בין הערכים השונים ויצירת מדדים רלוונטיים ונפרדים לכל אחד, מחדדת את ההבחנה בין חשיבותו של הערך הכלכלי לצד החשיבות המכרעת של קידום תכליתה של המערכת. ביסוס הבנה זו והיכולת לתת מענה על שתי שאלות נפרדות – האם המערכת משיגה ומקדמת את תכליתה, והאם המערכת משיגה ומקדמת את הערך הכלכלי שלה –  מובילים את המערכת לחשיבה כלכלית ארוכת-טווח ומסייעים במניעת טעויות שעלולות לפגוע לא רק בערך התכליתי של המערכת, אלא גם בערך הכלכלי שלה.

ניקח למשל את משבר הסאב-פריים של שנות ה-2000.  משבר משכנתאות הסאב-פריים,  משבר פיננסינדל"ני שפרץ בארצות הברית ביולי-אוגוסט 2007 והתגלגל מספטמבר 2008 לכדי משבר כלל-עולמי. במסגרת תהליך חשיבה עסקי שביקש לייצר תוצאות עסקיות בטווח הקצר, התאפשר גם לאזרחים שיכולת החזר המשכנתא שלהם אינה ברורה לקחת משכנתאות ללא הון עצמי מספיק. הגאות בשוק הנדל"ן האמריקאי גרמה לבנקים לקחת סיכונים גבוהים מדיי, וכאשר אלו התממשו, קרסו הבנקים והפילו עמם את המערכת הפיננסית העולמית כולה. יצירת פלטפורמת חשיבה לקבלת החלטות שמבררת את המוכוונות לתכלית המערכת, הייתה מעודדת חשיבה ארוכת-טווח ומערערת על הערך הכלכלי של מודל המשכנתאות לאורך זמן. תהליך חשיבה מסוג זה יכול אם כך לייצר את הבלמים והאיזונים הנדרשים במערכות באופן שוטף לצורך פיתוח כלכלי.

ערך מערכתי

אחד העקרונות החדשניים במודל ה-PSF הוא עקרון הערך המערכתי, או במילים אחרות החובה לבחון את  השפעת פעולותיה של המערכת על מערכות אחרות ועל תתי-מערכות בתוכה.

המודל העוסק בנושא זה כיום הוא זה של אחריות תאגידית – דהיינו, מחויבותו של התאגיד להראות שהוא לוקח אחריות חברתית על מעשיו, לפי אמות המידה שלו ובהקשרים הרלוונטיים לו. תחום האחריות התאגידית הוביל ארגונים ותאגידים שונים להכיר בצורך של פעילות חברתית קהילתית, לזהות פערים קיימים בחברה, ולקחת חלק פעיל לצמצומם. אולם, אחריות תאגידית היא מוגבלת. היא אינה נמצאת בליבת התאגיד. היא אינה מחייבת את הארגון להתמודד עם הכשלים הפנימיים שהוא עצמו מייצר בחברה. לדוגמא: תאגיד תעשייתי שמפיק זיהום אוויר משמעותי יכול להיות בעל פונקציה פורה של אחריות תאגידית בשורותיו שתעסוק בסיוע לקהילה מוחלשת באזור המגורים, אבל אין היא מחויבת לבחון ניהולית את משמעות זיהום האויר שהחברה עצמה מייצרת. כך גם עמותה יכולה לסייע למשפחות מוחלשות ובאותה עת לספק משכורות נמוכות שהופכות את העובדים עצמם לחלק מקהל היעד של העמותה.

לעומת זאת, במודל הערך המערכתי המערכת לוקחת אחריות על השלכות הפעולות שהיא מבצעת להשגת תכלית קיומה על המערכת פנימה, תוך התייחסות לסוגיות: חברתיות, אתיות-מוסריות וסביבתיות. המודל מציע שילוב של הערך המערכתי אל תוך ליבת המערכת, כאחד משלושת הערכים המרכזיים שלה: תכליתי, כלכלי ומערכתי. כך הופך הערך המערכתי להיות חלק אינהרנטי מאחריות ההנהלה לניהול שוטף, באותו אופן בו היא מנהלת את קידום תכלית המערכת ואת הערך הכלכלי שלה.

אחריות המערכת כלפי מערכות אחרות אינה מדד ידוע. חוסר היכולת להעריך את השפעת המערכת ואת השלכות פעולותיה על מערכות אחרות מעודד את מובילי המערכת להתבוננות צרה וחד-צדדית, הכוללת אחריות כלפי מערכת אחת בלבד, שלהם. המשמעות היא חוסר בניהול ההשלכות וההשפעות של פעולת המערכת על תתי-מערכות, פנימה והחוצה.

תהליך זה נמצא בחוסר הלימה למציאות המורכבת של ימינו. כל מערכת באשר היא נמצאת בתלות הדדית גבוהה עם מערכות אחרות, והיכולת שלה להוביל מהלכים ותוצאות מושפעת באופן גורף ממערכות אחרות ולהיפך. כאשר כל מערכת פועלת רק לפי הקווים המנחים שלה, אינה בוחנת  את השלכות פעולותיה על מערכות אחרות ואינה לוקחת עליהן אחריות, אזי מנגנון הבלמים ואיזונים נחלש, והיכולת לייצר פעולה מערכתית או לפתור בעיות מערכתיות פוחתת עם הזמן.

מה הכוונה בערך מערכתי?

ב"ערך מערכתי" אנו מתכוונים להשלכות של פעולת המערכת על מערכות שונות, פנימה והחוצה. חידוד האחריות המערכתית של כל מערכת בפעולותיה מסייע לעיצוב הבלמים והאיזונים הנדרשים במסד הלחצים המודרני.

הערך המערכתי מתייחס לשני רבדים מרכזיים: מידת האינטגרציה הפנימית ומידת האינטגרציה החיצונית. המערכת מודדת את עצמה ואת פעולותיה פנימה כלפי אנשיה, עובדיה ודומיהם, ובמקביל מודדת את עצמה כלפי הסביבה החיצונית לה – לקוחות, סביבה פיזית, ועוד.

כיום, מצויה מערכת האיזונים והבלמים במגוון רחב של הנחיות לשמירה על אתיקה, על הסביבה ולדאגה לרווחת העובד. עם זאת, המודל הקפיטליסטי מכופף בצורה בוטה כל ניסיון להעדיף את האחריות המערכתית הרחבה על פני שיקולי הרווח של התאגידים החזקים או של בעלי הון מובילים. להבדיל, הערך המערכתי מזמין את המערכת עצמה לקחת אחריות על פעולותיה עוד טרם תיעצר על ידי חסמים חיצוניים. מערכת הפועלת מתוך אחריות מערכתית תקבל מנוף וסיוע לקידום מהלכים מתוך בהירות פעולותיה המערכתיות.

ערך מערכתי פנימה – אינטגרציה פנימית

אינטגרציה פנימית היא היכולת לזהות תוצאות לוואי של פעולות הנעשות לקידום תכלית המערכת. חלק מתוצאות הלוואי יכולות להיות הרסניות עבור מערכות אחרות או אפילו עבור המערכת עצמה פנימה בלי משים. היכולת לברר מה עשויות/ עלולות להיות תוצאות הלוואי לפעולות ולקחת על כך אחריות היא הביטוי לרכיב המערכתי. באינטגרציה פנימית הכוונה למתרחש בתוך המערכת. למשל לגבי עבודה ממושכת על מחשב תבדוק המערכת כמה מהעובדים סובלים מבעיות בריאות הקשורות לכך. לגבי נסיעה ממושכת על רכבי החברה ומיעוט זמן לטיפול ברכבים – מה השלכות על תאונות. לגבי שבחים לשיאני מכירות, כמה חריגה אתית ישנה בפעילות המוכרנים.

דוגמא נוספת לכך היא מידת אחריות של המערכת לשלומות ((well-being עובדיה. זו סוגיה שעוסקים בה כבר שנים רבות, והיא עדיין נתפסת כשיקול עצמאי של הפרט ופחות כאחריותה של המערכת. במודל הערך המערכתי נבחנת סוגיה זו לא מתוך הפריזמה של צורכי המיתוג והשיווק של החברה כחברה אטרקטיבית, אלא מתוך תפיסה כנה של אחריות כלפי המערכת המשפחתית של עובדיה החברה ומנהליה, כולל ילדיהם, הוריהם ובני זוגם. הנחת היסוד היא שקיימת תלות הדדית בין המערכות ולכן יש מידה מסוימת של אחריות שמערכת אחת צריכה לקחת על האחרת. ענף ההייטק למשל ידוע במתן שכר גבוה אבל בהתחייבות העובד לשעות עבודה ממושכות. אלא שתפיסת עבודה זו עלולה להיות פוגענית עבור העובדים בהקשר של חיי משפחותיהם והקהילות שלהם.

כבר היום נעשים תהליכים של בחינת תוצאות הלוואי בחברות ובארגונים רבים כחלק מהעבודה השוטפת. עם זאת, הם אינם נבחנים כמדד להצלחת המערכת, אלא כתהליכים אלטרואיסטיים, או למטרות מיתוג ויחסי ציבור, או כסוג של צדקה. אלא שבמציאות משתנה, הערך המערכתי הוא בעל מאפיינים הרלוונטיים להישרדות המערכת בטווח הארוך, והוא אינו מהווה ערך תוספתי בלבד. היכולת לראות את הערך המערכתי כאחד משלושת מדדי ההצלחה של המערכת מתאפשרת מתוך תפיסה מערכתית, המבינה כי האחריות כלפי החברה מצויה בהיזון חוזר למערכת, מעצם קיומה של תלות הדדית גבוהה בין המערכות. כל זאת, תוך שמירת הגבולות בין המערכות, מבלי השתלטות או פגיעה זו בזו.

תהליכים אלו יאפשרו לבחון את הפתרונות המעשיים הנדרשים כדי להחזיק בעת ובעונה אחת מספר מטרות המנוגדות זו לזו כביכול. למשל, המטרה שהעובדים יעשו את מיטב המאמצים הנחוצים להצלחת מקום העבודה, לצד הצורך לאפשר את קידומן האיכותי של מערכות המשפחה והקהילה שדורשות נוכחות הורית ומעורבות חברתית. האתגר הניהולי של התמודדות עם השאלה כיצד ניתן להחזיק את שתי המטרות במקביל הוא הישג משמעותי במודל זה. צורת החשיבה המובילה במודל היא זו של היכולת לפעול מתוך תפיסה של "גם וגם", להבדיל מתפיסת ה"או-או", ולפתח באמצעותה מודלים שהם אולי מורכבים יותר ליישום, אך גם מצויים בהתאמה להשתלבות ההדדית שממילא מתקיימת בפועל.

ערך מערכתי החוצה – אינטגרציה חיצונית

אינטגרציה מערכתית חיצונית מתייחסת להשפעות פעילות החברה על הסביבה – סביבה פיזית, משאבים, זיהום אוויר, תנועת הכבישים ועוד. כל מערכת מחוברת למערכות סביבה. היכולת של מערכת לראות ולבחון את השלכות החלטותיה ופעולותיה על מערכות נושקות לה היא אחד התהליכים החשובים. חשיבה מערכתית מזמינה ארגונים, חברות ומערכות שונות לראות את ההקשר הרחב של פעולותיהם.  תהליך זה מסייע להם להיות עם בוחן מציאות גבוה לגבי המשמעויות לעתיד של החלטותיהם.

בתהליכי קבלת החלטות בתוך מערכות ניתנת פעמים רבות לגיטימציה לעסוק בהשלכות הפנים-ארגוניות, ופחות לגיטימציה לשיח ולדיון על ההשלכות החוץ-ארגוניות של ההחלטה. בדיונים אלו מתקבלות החלטות משמעותיות פנימה והחוצה. כשמורכבות ההחלטה נוטה להיות גדולה, נוצר קושי להכיל משתנים רבים מדיי בדיון. ההעדפה האוטומטית היא להתייחס למשתנים הקרובים יותר והם בדרך כלל אלו שניתן לראות ולהבין בתוך הארגון. כמו כן, הנוכחים בדיון מייצגים בדרך כלל את האינטרסים הפנים-ארגוניים השונים, ופעמים רבות אין בחדר מי שייצג אינטרסים חוץ-ארגוניים. לבסוף, הבאת תכנים חוץ-ארגוניים לתוך הדיון נוטה לעיתים לערער את הכיוון שנבחר ולחייב חשיבה מחדש, ולכן היא נתפסת כהכשלה של הדיון וכמונעת התקדמות.

מכל הסיבות שנמנו לעיל ניתן למצוא במערכות תהליכי קבלת החלטות שאינם נותנים מענה לשיקולים קריטיים ומשמעותיים, אשר רק כביכול הם שיקולים חוץ-מערכתיים. כך למשל, בתכנון תפעולי של הפעלת מוקד 100 של המשטרה יתפסו את קדמת הדיון שיקולים תפעוליים פיננסיים הנוגעים להפעלת השירות. המשמעות של התמודדות עם מצב חירום כגון חטיפת נערים לא בהכרח תעלה לדיון, למרות שבפועל עבור מצבים כאלו נועד השירות. כך לצערנו נוצרת מציאות בה החלטה ניהולית שגויה, הנשענת על שיקולים צרים בלבד של המערכת פנימה, לא נותנת מענה ליבתי למערכת החיצונית לה.  מנגנונים של איזונים הכוללים מכוונות מקבילה – הן לתכלית והן למערכות תלויות, יכולים למנוע תופעות אלו ואף להבטיח פעולות אפקטיביות ברמה רב-מערכתית.

סוגיות חברתיות:

תרגום אופרטיבי של השפעת המערכת על החברה לתהליכי קבלת החלטות ברמה היומיומית הוא אולי אחת המשימות הקשות יותר. מהי האחריות של מערכת כלפי החברה? על מנת להבין ולהגדיר זאת ניתן להיעזר בערכים של כבוד, מניעת אפליה, שוויון הזדמנויות, בריאות וכדומה. התנועה הקיבוצית היא דוגמא למערכת שלקחה על עצמה בעבר אחריות כלפי החברה כולה ונתנה ביטוי לתפיסה מערכתית חברתית רחבה. התנועה הקיבוצית דאגה לא רק לשימור ופיתוח של יכולתה הכלכלית ולקידום התפיסות החברתיות שלה פנימה, אלא גם פעלה באופן אקטיבי לעיצוב גבולות מדינת ישראל, לפיתוח חברתי חינוכי בחברה כולה. עם היחלשותה פנימה היא איבדה גם את הערך שלה החוצה. עם זאת, היסטורית, זוהי דוגמא ליכולת לייצר שילוב מובנה בין פעילות מערכת פנימה לבין אחריות כלפי מערכות החוצה.

תעשיית האינטרנט היא דוגמא לפער בין רווחיות לבין ערך חברתי. המודל העסקי של החברות המובילות את תעשיית האינטרנט (אמאזון, גוגל, פייסבוק וכו') הפך את החברה (society) לכלי שרת בעבור רווחיותן. תעשיית האינטרנט מובילה באופן פעילותה לתופעות חברתיות שליליות כגון התמכרויות, צרכנות יתר והפצת מידע כוזב. בראיית מודל הערך המערכתי, האתגר הניצב בפני תעשייה זו הוא ביכולת להתאים את המודל העסקי לאחריות החברתית הטמונה בפעילותה.

לצד זה, גדלה לאחרונה המגמה של הכרה בחשיבות של ביצועי החברה בפרמטרים חברתיים. ניתן לראות זאת בתהליכי קבלת החלטות של משקיעים ובניתוחים מתקדמים הרואים מתאם חיובי בין ביצועים חברתיים לביצועים פיננסיים.[2]

סוגיות סביבתיות:

במישור הסביבה נבחנות ההשלכות של החלטות המערכת הן על הסביבה במובנה הרחב, קרי זיהום אויר, נזקי טבע, שימור אתרים וכדומה, והן על הסביבה הפיזית בה היא פועלת – מקום הפעילות, תרבות, קהילה ועוד. כיוון שהסביבה על שני מובניה משתייכת כיום למערך השיקולים החיצוניים למערכת, נדרשת פעילות חיצונית של בלמים ואיזונים לצורך קידום האחריות הסביבתית כגון תו תקן, בדיקות חיצוניות של איכות המוצר והשירות, בדיקות איכות הסביבה וחוקים הקשורים בנושא. כל אלו נועדו להפחית את הנזקים הסביבתיים שמערכות מייצרות ולהפעיל בלמים חיצוניים בהעדר מעצורים פנימיים רלוונטיים.

התהליך המוצע במודל זה מזמין את המערכת לבחון באופן עצמאי את הערך הסביבתי שהיא מייצרת, וגם את הנזקים או הסכנות הסביבתיות הטמונות בפעילותה. בהיותה המקור לזיהוי הבעיות, תוכל המערכת לקחת אחריות לאיתור הפתרונות בטרם תפעל על הסביבה. לדוגמא, מערכת לייצור רכב בעל מרכיבים מזיקים לסביבה, העוסקת בתהליכי חשיבה פנימיים לאיתור דרכים להפחתת נזקיה הסביבתיים מתוך תפיסה של אחריות מערכתית רחבה, תוכל  למצוא במסגרת תהליכים אלו פתרונות טכנולוגיים שלא רק יפתרו או יפחיתו סיכונים לסביבה, אלא אף יסייעו לה.

גם לסביבה הפיזית משמעות חשובה. תהליכי הגלובליזציה יצרו לגיטימציה להשטחת המשמעות האופרטיבית לשינויים שחלו בסביבות פיזיות עם כניסתן של מערכות חיצוניות, בעיקר חברות גלובליות. חשיבה חוץ-מערכתית על המקום, על הקהילה, ועל ההשלכות של פעולת המערכת על סביבתה הפיזית, יכולה לסייע בהקצאת משאבים במודל מורכב המאפשר שילוב בין הערך למערכת לצד יצירת ערך לסביבה הרלוונטית, או לכל הפחות למניעת נזקים עבורה. לדוגמא עמותה לבעלי מוגבלויות שהקימה מוסד באזור עירוני יוקרתי בחרה לפעול לקדם את מערכת היחסים עם הקהילה שלתוכה נכנס המוסד. התהליך שכלל התנגדויות ועימותים הצריך השקעת משאבים, אך קידומו כחלק מהסדר-יום החברתי של העמותה הוביל בסופו של דבר להעלאת התרומות למוסד ולקידום העמותה בפעילותה פנימה.

פעמים רבות נמנעים מפעולה רב-מערכתית מחשש לכמות האנרגיה, המורכבות והזמן שהיא דורשת. עם זאת, יש לקחת בחשבון שכאשר מערכת מקדמת פעולה רב-מערכתית תהליכי המשוב יחזרו למערכת פנימה והערך של הפעולה מוכפל. לכן, באופן פרדוקסלי, על אף ההשקעה הגבוהה יותר בתחילת הדרך, פעולה רב-מערכתית מפחיתה משאבים בטווח הארוך.

סוגיות אתיות

מישור האתיקה מתייחס לאחריות העסקית לבסס מנגנון המקיים ומחזק הוגנות בעסקים. המשמעות האופרטיבית היא פיתוח בלמים ואיזונים פנים-עסקיים. זוהי היכולת של המערכת לקדם מטרות אתיות כחלק מהשגת המטרה העסקית, כך שלא כל האמצעים מקדשים את השאת הרווחים אלא יש הכרח להתמודד עם מורכבויות מוסריות, ערכיות ומהותיות בטרם מפעילים מודל מכירות, שיווק, ייצור, פיתוח או כל מודל אחר במערכת הביצועית. מתן לגיטימציה לחשיבה ערכית בשיח העסקי היא חלק מהותי ביכולת לאמץ חשיבה מערכתית. זו ההבנה שהצלחה עסקית אינה יכולה להיות על חשבון קבוצות מסוימות באוכלוסייה, אינה יכולה להכיל תהליכים של ניכור וניצול, של החלשת מדינה, של פיתוח התמכרות או כל תוצר לוואי מסוכן אחר שניתן לזהות בתהליכים עסקיים צרים. במציאות כזו מצויים האיזונים והבלמים לא רק מחוץ לעסק – במנגנוני הרגולציה ובכוחות אחרים, אלא מופנמים אל תוך ליבת המערכת באופן מהותי.

גם כיום משקיעים ארגונים רבים זמן ומחשבה בגיבוש קוד אתי אשר יבטיח שמירה על דרכי המוסר והאתיקה הנדרשים בארגון. תהליך של חשיבה ופיתוח קוד אתי למערכת הוא מהלך חשוב ומשמעותי, בעל ערך רב פנימה והחוצה. עם זאת, פעמים רבות ניתן למצוא מסרים מהקוד האתי מתנוססים על הקיר, כשבפועל מתקיימות התנהגויות שאינן בהלימה אליו. ערך מערכתי במודל PSF בא לייצר חיבוריות מובנית בתהליכי הפעולה של המערכת, כך ששאלות האתיקה יעלו באופן שוטף כחלק אינהרנטי מתהליכי קבלת החלטות.

תהליך זה מעלה את הלגיטימציה לשאול את עצמנו שאלות קשות, ויתרה מכך למצוא להן מענה הולם. ניקח למשל מקרה של תקלה בקו ייצור הגורמת לפגם במוצר, פגם שיתגלה רק מספר חודשים לאחר שלקוח קצה ירכוש את המוצר. בדיונים אודות מכירת מוצרים אלו שאלת האתיקה תהפוך ללגיטימית, ואפשר יהיה לחזור ולבחון כיצד תתמודד המערכת עם הנזק הכלכלי בקו המוצרים ללא פגיעה אתית בלקוחות. היכולת להתבונן בתמונה המלאה בהגינות מלאה, ללא האשמות וללא הסתרת מידע, מאפשרת למצוא פתרונות מעשיים רב-מערכתיים.

מצב הדברים הנוכחי מעודד חשיבה צרה חד-מערכתית, כך שבחינה של סוגיה ממגוון הזוויות שלה, גם אלו המציבות שאלות מאתגרות למערכת, נתפסת כפחות לגיטימית. אולם, כשהאחריות היא מערכתית ורחבה, מתעצמים האמון של המערכת פנימה כלפי מוביליה והאמון של מערכות חיצוניות כלפי המערכת, וניתן משקל גבוה לערכי יסוד של חיי אדם, כבוד האדם, חופש הפרט, ערכי הדמוקרטיה, שמירה על פרטיות ועוד.

הערך הכלכלי

מערכת חברתית, ציבורית או עסקית כוללת בדרך כלל פעילות כלכלית. היכולת של מערכת להניב ערך כלכלי חיובי היא משמעותית במספר רחב של מישורים מעבר לשורת הרווח בלבד. עקרון הערך הכלכלי במודל מבוסס על תפיסת ההגה, הגורסת כי המערכת היא זו שמובילה באופן אסטרטגי את הכלכלה שלה ואינה מובלת באמצעות כוחות נעלמים. הוא מניח, בראש ובראשונה, תפיסה של אחריות רחבה של העסק לגבי פעילותו הכלכלית במספר מישורים. פיתוח כלכלי של העסק אינו יכול להתבסס על החלשת עסקים אחרים או על העצמת חולשתן של מערכות אחרות. הוא גם אינו יכול להישען על יעילות קיצונית, חסכנות מופרזת עד כדי פגיעה בכושר פרנסתם של העובדים.

ערך כלכלי בא לידי ביטוי בקיומה של פעילות כלכלית המאפשרת רמת חיים מספקת לרב האוכלוסייה, תעסוקה מלאה וצמיחה כלכלית. אחריות העסק אינה רק לרווחיות שלו כי אם גם לסיבות שהובילו לרווחיות, ועליו לוודא שסיבות אלו אינן פוגעות בכלכלה במובנה הרחב ובניהול הפיננסי של הארגון בטווח הרחוק. ניהול פיננסי של המערכת כך שמחד לא תהא בזבזנית במשאביה ומאידך תאפשר שירותים ומוצרים ברמה מספקת הוא אתגר כלכלי.

מדידת הערך הכלכלי של חברה עסקית או של חברות אחרות צריך להיעשות במדד משולב, הכולל את הרווח ואת הסיבות לרווח. חוסר חובת דיווח לגבי אופן הפקת הרווח מוביל פעמים רבות לפגיעה כלכלית חמורה. דוגמא לכך ניתן לזהות בעסקים שהערך הכלכלי שלהם אינו מייצר ערך חיובי לכלכלה כגון תעשיית הפרסום, תעשיית עורכי הדין ותעשיית האינטרנט. היכולת לייצר ערך כלכלי מערכתי מחייב הגינות בעסקים, וניתוח השלכות כלכליות של פעולות המערכת.

שינוי מודל העבודה הנוכחי של המגזר העסקי, הציבורי, החברתי או האקדמאי יבטיח תנועה כלכלית ששומרת על הוגנות ועל האינטרס הרחב של החברה בתוכה המערכת פועלת. תנועה כלכלית שתסייע להתפתחותה של חברה תאפשר היזון חוזר כך שהחברה תסייע להתפתחותה של הכלכלה.

הערך הכלכלי בא לידי ביטוי בתוך המערכת ובהשפעת המערכת מחוצה לה. אפשר לבחון זאת לאור שלבי מעגל החיים של מוצרים:

אפשר לבחון כל שלב בתהליך לאור הערך הכלכלי והמערכתי הטמון בו. הערך הכלכלי יבוא לידי ביטוי ביעילות כלכלית וביתרון עסקי, לצד השפעות כלכליות בכל אחד משלבי התהליך על המציאות הכלכלית. לדוגמא משאבים – מאיפה הם מגיעים? מה השלכות צריכת משאבים אלו על הכלכלה?

במקביל אפשר לחקור כל אחד משלבי התהליך הלינארי הזה לאור הערך המערכתי שלהם: אחריות לסביבה, לחברה ולאתיקה.

עלייה ברווחים של חברה אינה מעידה בהכרח על שיפור המצב הכלכלי של עובדיה או של המשק כולו. לפיכך, כשאנו עוסקים בהשפעה מערכתית על הכלכלה ניתן לזהות מגוון ערוצים רלוונטיים: צמיחה כלכלית, השפעה על שוק התעסוקה וכדומה. בעידן הגלובלי חברות רבות פועלות במסגרות בין-לאומיות רחבות, ועדיין שאלת הערך הכלכלי למדינה בה המערכת פועלת היא משמעותית. הבחירה לפעול במדינה מסוימת משיקולי מיסוי היא לגיטימית מבחינת שיקולי המערכת הפנימיים. אלא, שמשמעותה היא מחויבות נמוכה למקום הפעילות, כך שבעת עליית המיסוי עשויה המערכת להעתיק את פעילותה למדינה אחרת.  נדרשת הבנה של משמעויות ההחלטה, ויכולת לנוע באופן אחראי בין הלוקאלי לגלובלי, ובין הגלובלי חזרה ללוקאלי.

היכולת לשלב בין  שיקולים כלכליים של העסק לבין השלכות כלכליות על המערכת הרחבה בה הוא פועל היא אתגר משמעותי. מערכת היחסים ההדדית בין מדינה לעסקים מחייבת תפיסה משותפת של צמיחה כלכלית במדינה, כולל בתכני הצמיחה, מה צומח וכיצד. האתגר מתבטא ביכולת לצאת מהמעגל ההישרדותי הצר לעיסוק במשמעות הכלכלית של העסק על התוצר הרחב. הפיתוח הכלכלי צריך להיעשות תוך אחריות מערכתית לכלכלת הישובים בהם המערכת פועלת, תוך יצירה של ערך חברתי כחלק אינהרנטי בפעילות המערכת, ותוך שמירה ושכלול של היתרון המסחרי.

מודל PSF מאתגר את המערכות העסקיות לפתח ולשכלל את כישורי החשיבה והפעולה שלהם כך שישלבו בתוכם תפיסה כלכלית מערכתית, מתוך הבנה שכשירותם והרלוונטיות שלהם גדלה בדרך זו.

 

אמון במערכות

הכוח לשינוי פני החברה מצוי אצל הצרכנים. אלא שאלו איבדו את אמונם בחברות עסקיות, ציבוריות, רפואיות ואחרות. העובדה שיש סכנות אין-ספור המוסתרות מעיניי הציבור מתוך אינטרסים כלכליים ופוליטיים, ושאף התקשורת משתפת פעולה במנגנון ההסתרה, מחלישה את אמון הציבור במערכות.

חשדנות, ביקורתיות, ספק, השמצות וכעסים הם כולם ביטויים לאובדן אמון. לאובדן אמון יש רציונל ברור: אם חברה פועלת באופן מכוון וידוע נגד הלקוח, וניכר שהיא חפצה רק בכספו, האדם חושש לצרוך מוצרים מהחברה. כך למשל יורד אמון הצרכנים בבנקים מתוך החשש שאלו לא ישמרו על הכסף או לא יעזרו ללקוחותיהם בעת הצורך. גם העצמאים נמצאים במשבר אמון עמוק מול ביטוח לאומי. למרות תשלומים מרובים ששילמו לאורך השנים למען ביטוחם, בעת משבר נמצא שאינם נתפסים כרלוונטיים למערכת, ולא פותח מודל מסייע עבורם.

המודל המשולש מאפשר השבת האמון כלפי מערכות חברתיות, כלכליות, פוליטיות וציבוריות.  אפשר לנהל מערכת על פי המודל, ובכך לאפשר התמודדות אפקטיבית עם אתגרי המאה ה- 21.  בעזרת שימוש במודל PSF נוכל לענות על מגוון שאלות לגבי תופעות מערכתיות בלתי מוסברות. שכן כל התופעות האלו מתרחשות משרשרת של התפתחויות. הבנת מערכת ההשפעות והרישות שלהן מאפשרת לבסס השפעות איכותיות על המציאות.

סיכום

במציאות של שכלול האמצעים וטשטוש המטרות, עצם ההבנה שניתן בכלל לבסס מערכות במודל חלופי למודל הקיים היא תובנה משמעותית. היכולת של כל מערכת מוסדית ציבורית, חברתית או עסקית, לאמץ את המודל המשולש היא ישימה ואפקטיבית. ההתמודדות עם מגפת הקורונה חיזקה את ההכרח לביסוס מבנה, שיטות ותפיסות עבודה חדשות ומתוחכמות יותר, שנמצאות בהלימה עם המציאות החדשה ועם צורכי החברה האנושית וכדור הארץ. מודל PSF נועד לבסס סדר כלכלי חברתי שיכול להעדיף אי-נוחות על-פני נוחות, מומחיות על-פני פוליטיזציה של המידע, חשיבה משותפת ופתרון בעיות יצירתי.

האחריות של כל עסק כלפי הציבור, כלפי האדם היחיד וכלפי המדינה שבה הוא פועל היא חלק מתפיסה מערכתית כוללת, המחייבת מציאת פתרונות עסקיים רלוונטיים שמכילים "גם וגם" ולא "או-או". אחריות זו תקפה גם לגבי מוסדות מדינה, חברות ממשלתיות, אקדמיה, מגזר עסקי וחברתי.

מודל PSF מאפשר יצירת מרחב פעולה כלכלי-חברתי שמפתח משאבים, פותר בעיות מורכבות ומאפשר קיום איכותי מתמשך הן ברמה הלוקלית והן ברמה הגלובלית.

[1] תהליך הפיכתה של הנחה זו ללגיטימית עד כדי אקסיומה בלתי מעורערת ניכר בחדירתה לתחום הביתי: המסרים בדבר נחיצות היעילות בניהול חיי המשפחה; עידוד הילדים והנוער לנצל ביעילות את שעות אחר הצהריים; הטמעת חשיבת הרווחיות באמצעות חוזי קדם-נישואין; וכדומה.

[2] ברנע, א. (1.12.2020). האם עשיית כסף יכולה ללכת יחד עם חתירה לצדק? מתברר שכן, ועוד איך. הארץ. אוחזר מתוך www.haaretz.co.il

No Comments

Post A Comment

17 − twelve =

שינוי גודל גופנים
ניגודיות צבעים